פסק-דין בתיק תא"מ 39380-03-12

1.     ביום 18.12.11 התרחשה בצומת בכביש בין עירוני וכביש עירוני, בסמוך לשכונת מנחם בגין בצפת, תאונת דרכים בה היו מעורבים רכב סקודה של התובע ורכב יונדאי בו השייך לנתבע מס' 1 (להלן - הנתבעת) ואשר בוטח בביטוח מקיף על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן - המבטחת, או: מבטחת היונדאי).

2.     התובע טען כי עקב התאונה נגרמו לו  הנזקים הבאים, שסכומם הכולל הינו 64,049 ש"ח:

(1)   נזק ישיר לסקודה - 53,626 ש"ח (53,126 ש"ח על פי חוות דעת שמאי

        בצירוף 500 ש"ח - עלות בדיקת הרכב)

(2)   ירידת ערך לסקודה - 5,567 ש"ח (על פי חוות דעת שמאי)

(3)   שכירת רכב חלופי - 1,608 ש"ח (בחוות דעת השמאי צויין 1,315 ש"ח)

(4)   שכר טרחת השמאי - 3,248 ש"ח.

להוכחת הנזקים הסתמך התובע על חוות דעת השמאי, חשבונית מס של חברת יונדאי שהוצאה למוסך צ.ח.ר בסך 500 ש"ח בגין בדיקת הסקודה, חשבונית מס/קבלה בגין תשלום שכר טרחת השמאי, חשבונית מס של מוסך צ.ח.ר בסך 55,315 ש"ח, חשבונית מס של פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ בסך 1,608 ש"ח.

בעקבות דרישת התובע ממבטחת היונדאי לפצותו בגין נזקים אלו, היא הסכימה לפצותו בסכום של 42,018 ש"ח.   בגין ההפרש בסך 22,031 ש"ח הוגשה תביעה זו.

3.     בכתב ההגנה הסבירה המבטחת מדוע סרבה לשלם את מלוא נזקיו של התובע: (1)        נזק ישיר לסקודה - מאחר ולתובע אשם תורם בגרימת התאונה בשיעור בשיעור 30%; (2)          ירידת ערך לסקודה - הסכום הנדרש גבוה ב-448 ש"ח מירידת הערך האמיתית.  (3) שכירת רכב חלופי מנוגדת לחובת הקטנת הנזק ולכן לא הוכרה; (4) שכר טרחת השמאי שמעל 1,200 ש"ח הינו מופרז ואיננו סביר.

4.     בכתב ההגנה נטען כי אמנם הנתבעים קיבלו אחריות על קרות התאונה, אולם זו ארעה כאשר רווית דהן - חנאי שנהגה ביונדאי עצרה בתמרור "עצור" בצומת, ורק לאחר שוידאה כי הדרך פנויה היא החלה לבצע פניה. בשלב זה הגיחה לעברה במהירות הסקודה  ופגעה ביונדאי בצידו הקדמי השמאלי. לטענת הנתבעים, לתובע אשם תורם בשיעור 30%, שהרי אילו היה נוהג בזהירות הנדרשת בצומת היתה נמנעת התאונה או היו נגרמים נזקים מצומצמים מאלו שנגרמו בפועל. לתמיכה בטענה זו הפנו הנתבעים לפסיקה המדגישה כי אף כשמדובר בכניסה לצומת בה ניתן לנהג אור ירוק ברמזור, עליו לשים ליבו לנעשה בצומת ולוודא כי ביכולתו לחצות את הצומת ללא הפרעה. (יוער כי בענייננו לא מדובר בצומת מרומזרת).

5.     בדיון ביום 14.11.12 העידו שני הנהגים המעורבים בתאונה, התובע ורווית דהן - חנאי. נהג הסקודה העיד כי האט בהתקרבו לצומת וכאשר היה במרחק של מטר בתוך הצומת, הגיח לתוכה  היונדאי מצד ימין, ופגע בצידה השמאלי של הסקודה. כתוצאה מהפגיעה, סטתה הסקודה לשול השמאלי ונפגעה אף בצידה הימני.

נהגת היונדאי העידה כי היא עצרה בתמרור "עצור", אותתה לפניה שמאלה, בחנה את שני צידי הדרך והחלה בנסיעה. בטרם סיימה את הפניה, פגעה הסקודה בדלת הקדמית השמאלית של היונדאי.  

6.     בסיכומיו טען בא כוח התובע כי לא נפל דופי בנהיגתו של התובע, וכי אין בסיס עובדתי לטענת האשם התורם. בא כוח הנתבעים גרס כי ככל הנראה התובע, נהג הסקודה,  ראה את היונדאי נכנס לצומת, ניסה לברוח לצד שמאל על מנת שלא לפגוע ביונדאי, ועלה על אי תנועה. לשיטתו, המיקום של הפגיעה ביונדאי והנזק שנגרם לסקודה עקב סטייתה שמאלה מצביעים על כך שהתובע נסע במהירות גבוהה, לא האט בהתקרבו לצומת, ופעל בניגוד למתחייב (ולאמור בפסיקה) ממי שמתקרב לצומת, על אף זכות הקדימה שיש לו. הוא הצביע על כך שבהודעתו למבטחת שלו לא ציין נהג הסקודה כי הוא האט בהתקרבו לצומת, ולראשונה העלה בעדותו בבית המשפט את הטענה כי האט.

7.     באשר למהירות נסיעת התובע בהתקרבו לצומת - אינני סבור שניתן להסיק מסקנה לחובת התובע מהעובדה כי בהודעתו למבטחת שלו לא נזכרת המילה "האטתי". באותה מידה אין מקום להסיק מסקנה לזכות התובע רק בגלל שנהגת היונדאי, שהעידה על נסיבות התאונה, לא אמרה כי הסקודה הגיעה לצומת במהירות.   

8.     לשיטת ב"כ הנתבעים, היונדאי כבר הייתה בתוך הצומת כאשר הסקודה הגיעה אל הצומת. לשיטת ב"כ התובע, היונדאי היא שהתפרצה לצומת עת חצתה אותה הסקודה. בעוד שהתובע טען כי היונדאי נפגעה בחזיתה, טענה נהגת היונדאי כי היונדאי נפגעה בצידה השמאלי הקדמי.  באי כוח שני הצדדים הפנו לתמונות  ת/1 - ת/3 לתמיכה בגרסאותיהם, אולם תמונות אלו אינן מחזקות אף אחת משתי הגרסאות. לא הוצגה תמונה של נזקים בצידה השמאלי של היונדאי אשר עשויה הייתה לתמוך בגרסת נהגת היונדאי. מתיאור הנזקים במוקד הקדמי הימני של הסקודה, כמופיע בחוות דעת השמאי, לא ניתן להסיק באופן חד משמעי כי גרסת התובע היא הנכונה. כפות המאזנים נותרו, איפוא, מאוינות.

9.     הנתבעים הכירו באחריות נהגת היונדאי לגרימת התאונה, אולם טענו לאשם תורם של התובע (סעיף 19 לכתב ההגנה), ולפיכך הסכימו לשאת רק ב-70% מהנזק הישיר. לאור ההודאה בגרימת התאונה, עבר לכתפיהם של הנתבעים הנטל להוכיח כי לתובע אשם תורם בשיעור 30%. משנותרו  כפות המאזנים מאוינות לאחר שהביאו שני הצדדים את ראיותיהם, לא נותר אלא לקבוע כי הנתבעים לא הוכיחו את טענת אשמו התורם של התובע במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי. המסקנה הינה כי מלוא האחריות לגרימת התאונה רובצת על נהגת היונדאי, ולא היה מקום להפחתת 30% מהנזק הישיר שנגרם לרכב התובע.

10.   ירידת ערך - הנתבעים לא תמכו את עמדתם, המנוגדת לאמור בעמוד 6 לחוות דעת השמאי מטעם התובע, בחוות דעת נגדית, ואף לא ביקשו לחקור את השמאי על חוות דעתו. לאור זאת, אין מקום להפחתת 418 ש"ח משווי ירידת הערך שקבע השמאי. 

11.   רכב חלופי - לטענת הנתבעים, שכירת רכב חלופי מנוגדת לעקרון הקטנת הנזק. האמנם שכירת רכב חלופי לתקופה בה הרכב הניזוק מטופל במוסך עומדת בניגוד לחובת הקטנת הנזק, אותה החיל בית המשפט העליון אף בנזיקין ?